אתה

נשבת אל חיי
כרוח סוערת בצמרות ליבי.
בלאט נשרו אליך
פרחי שיריי,
שרתי לך מנגינת כיסופיי.

מבעד לרקיע עטור פרחים
מול חוף זהוב,
רטט גלים  נשברים
הנושאים רסיסי אהבה
נפשי  יוצאת אליך.

התערפלתי בך בנועם וסערה,
בניחוח ים מלוח
ליקטתי תשוקה מליבך
וידעתי, אתה האיש!