בשמורה

אמרה- רקפות רוקדות ברוח
ובאותה רוח התחילו דברים
קטנים וגדולים סביב.
פרפרים תעו בין פרחי חרדל
וציפורני חתול הנמיכו קומה
ואפילו כמה סלעים ציחקקו
במשחקי צל-שמש תְפֹס.

מעופפים כאן דבורים- אמרה-
אתה לא רגיש- אני מְקַוָּה
ושלחה יד וליטפה את פניו
ובידה השנייה נפנפה לפרפר
שבין רקפות נעלם.
ואז חש כמו עקיצת דבורה-
סירה קוצנית התנפנפה
והיא כמו חייכה ולא הוציאה מילה.