שושלת אביב

זר חרציות בידיי ואני מפזמת

שיר, מתנגנות המילים בי

באווירת אביב שכזה.

לראשי צרור ענני נוצה אווריריים

מקרינים על היום בלובנם.

יום שכולו מתיקות  קורא לי החוצה

לחגוג היותו.

רקיעי חמדה קישטו  ופיארו

את ילדותי הנחמדת,

מוארת באור יקרות

סולחת לשכחה הפושה בי

במרחק עשורים ממנה.

תשוקות בנות חלוף עוברות בי

זוכרות גם נעורים חולפים

מציתות את הדמיון והחשק

באהבתן.

והנה הפכתי לאם ולסבתא

והאהבה כשיר מתנגנת בי

ללא הפסקה, קוראת לי

להתרענן ולהרגיש צעירה.