בניתורים מעל הרצפה הרעועה ,כשעיניה מתרוצצות אנה ואנה ואישוניה

רחבו.עיניה הביעו טרוף,ידיה  נופפו כלפי מעלה לכוון שערותיה ובחמת זעמה

מרטה קבוצת שיער ומפיה בקעו קולות חיה פצועה.אניה ילדתה מתכנסת

היתה בפינת החדר וליבה רעד מפחד ומעלבון. גוטה לא הסתירה מביתה את

מורת רוחה והיא הואשמה בכל התקף במצבה. אניה לא ידעה באותה תקופה 

במה אשמה אך לא היה בה האומץ לשאול שאלות.

אניה הבינה כי כל תגובה מצידה תגדיל את מצוקת האם ולכן הבליגה ושתקה.

בנעוריה למדה אנילה למרוד בהוריה. היא עשתה זאת כי ידעה שהמרד נחוץ לבריאותה הנפשית.

המשך  יגיע.......