בליל מילים בתוכי רוצה לפרוץ כוולקן בגעש נהרי, זורם שוטף מורדות. מטפס לגבעות בני לילה וחובק חופי געגועים. זיכרונות ניקרים בדרכי מבעבעים חלומות מופשטים. מניחים לרגעים החולפים להיות מיוחדים בדרכם. לילות לבנים זוכרים אותי עירנית ותוססת גם בשעות הלילה הקטנות. חובקת את מהותי, שלא דהתה במשך הזמן, נוגעת בהוויות מזדמנות, שאינן מפריעות לשקט לזחול כרצונו. |