פעם כשהיינו יחד

חלמנו שנקנה בית

בים המלח.

סיכמנו דברים עם

ארכיטקט של חולות

ופסנתרן של זריחה לא נגמרת

הותרנו חדר וארון  ומזרון

ומיטה

 והדום לתמוך בו

את רגלינו העייפות -

עת ניסחף אל חיקה

 של -

שקיעה מתמשכת .

וחלפו השנים,

קצת נושכות ועוקצות,

וסופן שהותרנו -

חדר וארון 

וקצת -

עצב.

וזה קצת 

בית של שיר -

בלי מקום למרפסת.