את געגועי אלייך אני רותם למושכות

של סוס אציל, 

חובק גופו השקוף כמראת גן העדן

משל היה גופך שלך -

מתפתל ונאנק מחמת שהדרך אובדת

בסערת הדיונות השוצפות

מערימות אבק בין אברי

הבאים לכלותך,  מיוזעים

בושים בגאוותם הנחפזת -

כמו יגון הזקן -

שתשוקתו לא תשוב עוד לעולם.