בגן הציבורי הרחוק

איפה שהיו הנדנדות הריקות 

מאחורי השביל השבור

היה עץ אחד

ישן וגם בלי כמעט ענפים.

היה לי חבר טוב

כזה שתמיד נותן יד

שגם ליטף וגם הרגיע

אהבתי אותו מאוד מאוד

כמו אח שלי הוא היה.

שיחקתי איתו את 

כל המשחקים שלי

סיפרתי לו את כל

כל הסודות שלי.

הוא היה היד שלי

לכל דבר שרציתי.

והעץ הזקן  היה לי צל בקיץ

ומטריה של ענפים בחורף

ואפילו ראיתי שמישהו רשם

"אודי וצבי " באדום

ובתוך לב קטן.

גם אני רציתי 

לב כזה קטן

עם שמות יפים

בתוך עץ של אהבה

וחשבתי שאסור לי לחשוב.

רשמתי בשקט בשקט

בלי שאף אחד יראה

בעץ הזקן מאוד

אני אוהב אותך.

חשבתי עליו מאוד,

וחשבתי שהוא כבר לא אוהב אותי

עוד יותר לעולם,ובכיתי.