כסמדר בגנים

חגים הם געגועים לבית

למגע אנושי מלטף,

לחום בראשיתי בקצות הגוף.

אהבות הנצו כסמדר בגנים,

מיהרו לפרוח בשלל צבעי הקשת.

כדבורה העמלה על הדבש

עמלה אני .

פרחי הבר מחיים בי שפה אחרת

של אהבה,ניטעים בי ברוך

ואומרים הלל ליופי שאין בלתו

ביקום.

ימים של שגרה לבשו חג.