גלוי ונסתר

בראשי ההרים בוערות התקוות.

רוח לוחשת שמי, לוטפת אותי

בשעות בוקר נפלאות.

ימים כדבש ממתיקים שעותיי,

 רודה מן הדבש ללא הפסק.

בוקר עולה טופף בחוצות העיר

מעיר ישנים לקראת עמלם.

בחצרות הבתים חתולים מייללים

אל יומם, מסירים ממני קליפות געגוע

אל הגלוי והנסתר.

ונגלו בי דברים מן הרוח הנושבת

חשפו בי טפחיים עד כי נמלאתי.