שרוולייך מופשלים,

את דרוכה ומוכנה,

מרפקייך נעולים

על תווי הנגינה,

 

על כסא של מלכים,

רגלך נוגעת בפסנתר,

ושמלתך עם הפרחים,

נראית באור יפה יותר.

 

ודרך חריצי בגדים,

רואה גופך חשוף חלק,

ואגלי זיעה יורדים,

וגם גרוני הולך נשנק.

 

אצבעותיך מלוא הקסם,

נוגעות קלידים,בוראות חיים,

את ממשיכה עושה בי חסד,

ומורידה את הבגדים.

 

כפות ידייך הקרות,

כממיסות ליבי בן רגע,

המנגינות כלא עוצרות,

שוברות מחסום רשע כנגע.

 

בוהרת בי תשוקה עזה,

נגנתך בי כה נוגעת,

המשיכי לנגן,אישה,

אותך,

אשת הפסנתר,

לדעת.