לאחר שלא גמרתי את בית הספר כיוון שהיה באותה תקופה בוחן הסקר שניכשלתי בו , כמו כן היגיעה אלי הבשורה המרה כי אבי נפטר לכן עברתי למקום מנוכר וזר הרחק מהעיר הסואנת וזהו היה מוסד שבו היו רוב החברים היו מפגרים. לא אתאר לכם מה קשה ההיסתגלות במקום זר ומנוכר בעוד שכואב לך אובדן איש יקר ואתה נמצא בודד ועצוב בחברה שונה מזה לה היתרגלת בחיים הרגילים, אך לאט לאט התרגלתי להתמודד לבד יחד עם המיגבולות ולהתחיל חיים חדשים. המקום היה נטוש ובו היו כמה צריפים רעועים ששימשו למגורים וכן חדר אוכל שהיה קטן מלהכיל את כל החברים היתחיל לפרוח ולשגשג, במקום חדר אוכל ישן וקטן עמד לו חדר אוכל יפה וגדול שנשקף על נוף מדהים של עמק יזרעאל, כמו כן בחדר האוכל הייתה טלויזיה אשר הייתה מרכז ההתעניינות של החברים, כמו כן החדר אוכל שימש למסיבות ולהופעות וגם בימי שישי היו בו לפעמים ריקודים עם מורה נחמדה אשר כולם אהבו אותה וכן היה בחדר האוכל פסנתר אשר ניגנה בו מדריכה אשר הייתה גרה בסמוך למקום ואשר העבירה ערב נגינה , כמו כן היה דיסקוטק אשר היה ממוקם בתוך מקלט, הדיסקוטק היה למוקד משיכה ומי שרצה בא לשתות ולהנות לצלילי מוזיקה נעימה וערבה, אני זוכר שבדיסקוטק היו שרפרפים מעץ אשר שימשו כמקומות ישיבה וכן היה דלפק עם מדפים ששימשו לבקבוקי שתיה

ולממתקים, כמו כן עבדו מדריכים במוסד אשר היו בעבר בלהקת חיל השיריון והם שרו והינעימו לנו את ערבי ימי השישי, ויחד עם זאת הוקמה לה בריכה אשר היו ערבים שנערכה בהם שחיה לילית, כמו כן היה שומר לילה אשר הלך בכל המוסד עם הפנס ושמר שיהיה כיבוי אורות בשעה עשר אך כמובן שהיו כמה חברים אשר היתקוממו נגד הכיבוי אז הם היו בחשיכה וחיכו לשומר עד שהוא יצא משטח המקום שלאחר מכן רצו לפתוח את מקלט הטלוויזיה שבחדר האוכל וכך עברו חלפו ביעף שנות שהותי במקום כשאני שואב את האווירה וזה נתן לי השראה לכתיבת חיבורים ושירים ואפילו לציור עד שיום אחד עובד סוציאלי אמר לאימי כי מוטב  שאצא מחוץ לכותלי המוסד ואת כל זה אספר בפרק הבא.

 

מיכאל