אני חושב כי החיים הם מסע ארוך ומרתק ואף אחד לא יודע מה יקרה במסע הזה, ובכן, התחנה הראשונה בדרכי הוא תחנת האיבחון שבתל השומר ששם ניפתח לי חלון היזדמנויות שבו צריך להראות את היכולת במשימה להצליח, אך לפי המבדק קבעו כי אני מפגר ואני חושב כי האדם מושפע מסביבתו ואלה הם התוצאות! במהלך שהותי בבית החולים פרצה לה מילחמת יום הכיפור שהיא כמובן הישאירה בי זיכרונות נוגים אשר מאוד ריגשו אותי בראותי את החיילים הצעירים היפים והחסונים שוכבים במיטותיהם קטועי רגלים וידיים שלפני כמה ימים הם היו בריאים וזה מאוד כואב ואתה באותם רגעים רוצה כאילו לחבק את אותו חייל. יום יום אני נסעתי באוטובוס לתל השומר כדי לעמוד במשימתי. לאחר שהיסתיימה תקופה זו ובעידוד אימי היתקבלתי למפעל המוגן שבחסות "אילן: וכאן בפעם הראשונה היתוודעתי לחייו של נכה לחייו ולהיתמודדותו כשהחיים מערימים קשיים לנכה הרוצה להישתקם וללמוד וזה מאוד עצוב ומתסכל, אני חושב שכל נכה הוא עולם ומלואו ו"כל המציל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא" אך האנשים הם ברובם אכזריים ולא תמיד מקשיבים והנכים הם לרוב מתוסכלים ומיואשים מהמילחמה הבלתי פוסקת.

מחוץ לכתלים