נִגְמַר/ ש. כהן

 

נִגְמַר, וּכְמוֹ יוֹרֵד מָסָךְ,

עַל הַיָּפֶה בַּהַצָּגוֹת.

פּוֹעֵל הַנִּיקָּיוֹן

טִאֲטֵא  אֶת הַקְּרָשִׁים הַמְּיֻתָּמִים...

הַתַּפְאוּרָה חָזְרָה לַמַּחְסָנִים,

וְהָאוּלָם...

שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל כִּסְּאוֹת,

גַּלְמוּדִים, מַחְרִישִׁים.

נוֹתַרְתִּי רַק אֲנִי ,

מְמָאֵן לְהִתְנַתֵּק,

הַאֵין זֶה חֲלוֹם?

הַחֶזְיוֹנוֹת צָפִים,

עוֹלִים מִתּוֹךְ הַהַצָּגָה,

כּוֹבְשִׁים אֶת מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם הַחֲסֵרוֹת.

שֶׁקֶט, עוֹד רֶגַע קָט,

אֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ,

נִגְמַר...