ליבי אינו מצמיח פרחים יותר

פעם

היו לי נהרות פרחים

ערוגות ערוגות

 למקור מים חיים

אחר, בשמונה עשר לאוקטובר

ירו בי

בחולות קשים עם אותיות זרות

וליבי חדל

 

באת את

הצמחת פרחים לתפארת

שורשים שילחת בי

ליבי חזר

וידעתי

 

תמימות ברוכה היית לי

בבואך אלי

מצע וכסות

קיום כל האפשר

ולא ידעתי

 

פרצת לליבי מוקף גדרות

סערת החיאה

והייתי אני-את

תחיית אהבה

וחי אני

 

היינו שקופים וברורים

מפתיעי עולמות

בסיפור נדוש, מילים שחוקות

"אהבה"  "לעולם" "לעולם"

שלנו-לנו

 

ונוריתי שוב

בצהרי יום

ירי דמעות כואבות

אהבת קורבן לעולה

- זכוכית מרוסקת הותרת

רסיסי

מהולים בדם זכרונות

כאב מחפש נתיב

כפור

 

ידעתי,יודע היום

קליעייך קשים יותר

חודרים יותר

פצעי אהבה

דהרות מלאכים מרסקים

חיי בחצי התורן

 

והנה, השמונה עשר לעשירי חוזר

ואותו זכור אזכור

ומועד ירית בי

את

לא אזכור

וכאב על כאב מכסה

 

ואני כאן,

רוחץ בגשם ראשון

חורץ לשון

ממתין לערוות אביב

לבערה

 

ליבי אינו מצמיח יותר פרחים

אני קונה אותם-

לעיתים.

 

 

18.10.06