האורות כבים

ורחש צעדייך נשמע

אט אט פוסעת אל חלום חייך

חרש צועדת אל עבר הבמה

 

זרקור נדלק, בלובן מאיר גופך

ועינייך נוצצות רינה

האולם דומם, שקט

כאילו ריק מכל נפש חיה...

עת נשמעים צלילי מנגינה

 

את רוקדת עם עצמך

העולם כולו שלך כעת

סובבת את גופך בתנועות ענוגות

נעה בחושניות, כאש שורפת

ועיני הקהל מבהיקות, נוצצות

 

עוד סיבוב - שכחת מכאוב

עוד שפגת - נעלמה עצבותך

עוד מתיחה לימין ולאחור

פתע שריקה -

את נופלת,

הקהל תוהה:

"מה התרחש על הבמה? מה קרה לגברת?"

 

ואת מריחה סופך הקרוב, המר...

תמיד ידעת כי העולם אכזר

ועתה, כשרק הספקת

לנשוק לפסגת שיאך -

רקדנית שכמוך, רקדנית בנשמתך

נפלת ארצה, בוכה,

שבויה במיתתך