בְּלִי שֵׁם / ש. כהן

סָגֹל כֵּהֶה בָּרֶקַע,

מְנַפְּצִים אֶת צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר.

תִּפוּף קִצְבִּי שֶׁל שֵׁק,

כְּמוֹ מְחַבֵּק עָשָׁן סִיגַרְיוֹת.

כָּאן הַזְּמַן עָצַר מִלֶּכֶת,

וְהוּא נוֹשֵׁק שִׂפְתֵי נַעֲרָה עֵירֻמָּה,

בְּתַאֲוַת בְּשָׂרִים.

פּוֹתְחִים בַּקְבּוּק שֶׁל קוֹקָה קוֹלָהּ,

הַמְּפַעְפַּעַת לְתוֹךְ נְשָׁמוֹת עֲצוּבוֹת.

גּוּפוֹת כְּגוּף אֶחָד,

מִתְנוֹעֲעִים בְּקֶצֶב שֶׁל סַנְטָנָה.

וְעֵינַיִם חוֹלְמָנִיּוֹת,

נֶאֱחָזוֹת בָּאַשְׁלָיָה.

עוֹד קוֹקָה קוֹלָהּ,

עוֹד שִׁיר נֹגַהּ,

עוֹד עָשָׁן שֶׁמִּתְנַדֵּף,

וְאָז נָדַם...