קדושים

מחפשים אותי בפינה אפלה
ואינני יכול להגן על עצמי
מפנייה של האיוולת הזו
שמרחפת כמו צל על חיי, על חייינו.

זו תחושת מחנק, תחושת חשכות
כאילו מישהו בלע את השמש לגמרי.
עכשיו אני סוג של חשופית המהלך
ללא הגנה בשדות עצב מלוחים.

עשו עליי קומבינה ובחוסר רגש
חיבקתי את הנושים שלי כאחי.
בחזקת נאשם שקעתי למצולות
של חדלות פרעון מיידי.

ואז ברגע צלול שכבתי גוש אבן
ונשאו אותי לחלק העולם.
עתה מובטחת לי שלווה לעולם
עלמיי עלמייה. מה, לא תאמרו אמן?