אֵיכְשֶׁהוּ הַחַיִּים שֶׁלִּי עַד כֹּה

הָיוּ בְּסֵדֶר

אֶת הַיְּקוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאתִי

אֶת הָרְחוֹבוֹת וְדַרְכֵי הֶעָפָר

וְגַם קְצָת וָאדִי

אָרַזְתִּי בְּקֻפְסַת צִבְעֵי גּוּאָשׁ

לַדְּרָכִים רְחוֹקוֹת

וְלֹא תָּמִיד מְבַקְּשׁוֹת לְהֵיטִיב 

וּבִשְׁעוֹת בָּהֶן דּוֹמֶה

כִּי קָשֶׁה הַמַּסָּע: 

פּוֹרֵק הָיִיתִי אֶת הַקֻּפְסָא

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ -

וַאֲנִי - תְּמוּנָה

שֶׁהַזִּכְרוֹנוֹת מֵאָז מְצַיְּרִים. 

וְנִרְאֶה קְצָת יוֹתֵר טוֹב -

מִמָּה שֶׁבֶּאֱמֶת .

קְצָת קָשֶׁה לִנְדֹּד 

יוֹתֵר מִכָּךְ -

לִשְׁכֹּחַ.