פעם בנו יחד בניינים
עכשיו זמנים אחרים
בארץ ובשחקים

הוא שומע פטישים
עם בוקר מכים והולמים
כבר קודחים חורים
מנסרות מזמזמות במוחו
רעש דפיקות בחדרי ליבו
מצמצמים את צער רוחו

מביטה בחוגגים מעל כולם
עצים למטה מנסרים
מסמרים נתקעים ביסודות
תופרים בניינים חדשים והיא
מתעופפת בשקט ומהרהרת
בחיי מטה מבוזבזים.