לא נסגר עד תום

הציצו מבוישים 

אולי אפילו ראיתי דמעה

מבעד לרעלת צעיף התוגה

אני חושב פתע, על כל הפנינים המושלכות

על האובדן הנורא בים החולות הגדול

על החותמות הרבות בדרכון חיי

כל הצלקות- כולן

בשמים נראו סילונים של עבדות

מכבידים על כיפת הארץ הנאנחת

כמו שוטים מכים ללא הרף

רוצחים את הפריחות

אני איש של קיץ, איש של שקדים

אוהב ללא תנאי, גולש מורדות

מלביש אהבותיי בממתקים

ממתין, קוצר מילים ולא עד יכלו כל הקיצין.