הָיָה לִי חָבֵר 

מַמָּשׁ מַמָּשׁ 

מִזְּמַן:

בַּקֵּן שֶׁל הַתְּנוּעָה .

מַבָּט פֹּה

מַבָּט שָׁם  -

מַמָּשׁ לֹא 

יוֹתֵר מִדַּי :

קְצָת דִּבּוּרִים

עַל מָה נִשְׁמָע, 

וּקְצָת הַרְבֵּה -

עַל הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב .

הָיִיתִי קְצָת בּישָׁן

וְהוּא לֹא מַמָּשׁ -

פַּטְפְּטָן. 

וְאַחַר כָּךְ עַפְנוּ

כָּל אֶחָד -

לְפֹה וּלְשָׁם ,

אֲבָל כַּיּוֹם אֲנִי חוֹשֵׁב 

שֶׁמַּשֶּׁהוּ בַּנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ -

נִצְרָב .

כִּי אַחֲרֵי כַּמָּה

וְכַמָּה שָׁנִים

הוּא הָיָה שָׁם בִּשְׁבִילִי

 עִם מַבָּטוֹ

הָרְצִינִי וְהַמְּמֻקָּד .

וְהֵבַנְתִּי

שֶׁעַל הַדֶּרֶךְ

הוּא הִתַּמֵּר, 

שִׂגְשֵׂג -

וְעָלָה. 

וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד

נוֹדַע לִי -

שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה. 

אָז זֶהוּ 

שֶׁעַכְשָׁו הוּא-

לֹא פֹּה -

וְגַם לֹא שָׁם. 

עָצוּב

אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ בַּלֵּב

אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי

שֶׁאוּלַי בְּעֶצֶם זִכְרוֹנוֹת

מֵאָז

אֵיכְשֶׁהוּ חוֹדְרִים :

אֶל -

מָה שֶׁפַּעַם -

הָיָה. 

 -