ברגעי נחת אני שואל את עצמי

אני מפקפק באמונתי

כי לעיתים מאכזבת

מרגיש רך ויתום

בארץ אחרת

 

ניגודי עולמות בתוכי

נפשי איננה שלווה

מאותת לנוס

אל הדרור

שם השמש קורנת, שומרת

 

את יצרתי עושה אני

חובתי בלי ערעור

אך העונג כצריבה צורמת

גורמת לדלדול הרקמה הדקה

הנשברת, נסדקת

 

בונה לי חומה

לבלימת כל פגע

שוב פוחד מן הרעם

שיבקע את השקע

עד כלות רגע

 

מאזין למנגינת מים רוגשת

בחבלי תהומות עמוקים

שם נגלה לי הצער

נקלע לחבלים אבודים

נסתרים

 

אראה את הזוהר באופק

תשמע תפלתי הכנה

ארגיש את רטט הדופק

סימן לבריאה שונה

טהורה ורכה.