פַּעַם יָדְעוּ לִרְקֹד. פַּעַם הָיוּ כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

לְלֹא מְתַוְּכִים,מְנַצְנְצִים בִּלְבָבוֹת לְלֹא מִטְעָנִים 

וְסוֹלְלוֹת חִלּוּפִיּוֹת.

פַּעַם הָיוּ כְּתֵפַיִם נִסְמָכוֹת

זוֹ עַל זוֹ וּלְבָבוֹת דִּבְּרוּ שִׁיר וּפִזְמוֹנֵי אַהֲבָה נִתְלוּ

כַּעֲנָנִים וְאֹשֶׁר קַדְמוֹן הָיָה בָּאָרֶץ הַזּוֹ.

פַּעַם נָשְׂאוּ תְּפִלּוֹת שֶׁבָּאוּ מִלֵּב

 וִירוּשָׁלַיִם זָהָרָה מֵעֵבֶר לֶהָרִים

בְּפִנּוֹתֶיהָ הַכְּמוּסוֹת 

וְאִילָנוֹת בֵּית הַכֶּרֶם אָמְרוּ שִׁיר

וְסִמְטָאוֹת רְחַבְיָה

בָּהֲקוּ ,זוֹהֲרוֹת בְּיֹשֶׁר וּבְתֹם:

וּבְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, אָדָם וֶאֱנוֹשׁ -

וְחַלּוֹת מֵאָה שְׁעָרִים נִבְצְעוּ מְתוּקוֹת וְחַמּוֹת מֶזֶג.

קַדְמוֹן שֶׁל כַּרְמֶל מַשְׁקִיף עַל כִּנֶּרֶת,

 וְהָיְתָה אֶרֶץ

וְהָיוּ אֲנָשִׁים, וְהָיָה רַע וְהָיָה טוֹב וְהָיְתָה גַּם תִּקְוָה

שֶׁאֵין קוֹרֵא לָהּ הַיּוֹם  -

וְאֵין יוֹדֵעַ מָה אַחֲרִית גּוֹרָלָהּ.

וְאוּלַי בְּתֹם הַיּוֹם. –

יִהְיֶה קְצָת אַחֶרֶת.