דמעות של תקווה

 

בתוך הנפילה אל היובש המדברי

רגע לפני בצורת מלכדת,

שניה לפני פיצוץ לא מקרי

ומלחמה נוספת מיותרת.

 

בתוך כל דרכי האהבה והאיבה

רגע לפני שנאת אחים,

שניה אחת שהופיעה פתאום,

יצאה מתוך מבוך השיחים.

 

הם צמחו מעוקרים מדעת,

אורבים לעוברי אורח תמימים.

שלופי קוצים מאיימים לגעת,

בניחוח החיים האמיתיים.

 

אז בא איתות בלתי נראה,

ממרומי התקווה שפרצה בדמעות,

מציפות שוב בחמלה

את אגם הכנרת אחת לדורות.