זִכְרִי

שֶׁתָּמִיד אֶתְגַּעְגַּע אֵלַיִךְ

כְּשֶׁאֶהְיֶה רָחוֹק.

אֶזְכֹּר אֶת 

הַיָּדַיִם שֶׁלֹּא נָגְעוּ

אֲבָל הַלֵּב 

שֶׁפַּעַם

כְּמוֹ אַחַר מִילְיוֹן שְׁנוֹת

אַהֲבָה בַּדְּרָכִים.

כְּמוֹ תְּמוּנָה

כְּמוֹ עֵינֵי הַהוֹלֵךְ

וּמַבָּטוֹ עַל יָפְיֵךְ ,

מְבַקֵּשׁ כְּמוֹ לְהַנִּיחַ יָדוֹ

עַל שְׂפָתַיִךְ.

וְעֵינַיִךְ –

מִקָּרוֹב. מִקָּרוֹב.