אל מדרגות השאול תרדי,

בדרך אל מותך,

לאט, ברוגע לא תדעי,

שאי-שם הוא הולך.

 

עולה הוא בשבילי זהב,

עובר דרכי עפר,

מעל צמרת העצים,

בין עמק אל הכפר.

 

ואפילה כסתה אותך,

כי לא נותר בך כוח,

מה שהיה זרקת לפח-

ורק למצוא מנוח.

 

ענן שחור כיסה הכל,

שמים כבר קודרים,

בעוד שניה תלכי ליפול,

שבקת ללא חיים.

 

 

 

מבלי לדעת הוא עלה,

האיר שחור אפל,

זוהר ומסתורי הוא קצת,

ירח בשמי הליל.