בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גָּדַלְתִּי,

בִּשְׁכוּנָה דְּרוֹמִית בָּעִיר לְבָנָה

שֶׁפָּנֶיהָ חֲרוּשׁוֹת קִמְטֵי עָמָל

שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים שֶׁקָּמוּ בַּבֹּקֶר

לְעָמָל יוֹמָם, וְשַׂקִּיּוֹת אֹכֶל לִשְׁעַת

צָהֳרַיִם כְּצֵידָה לַדֶּרֶךְ –

לֹא הָיָה אִישׁ מַעֲלֶה בְּנַפְשׁוֹ אֶת

שֶׁשּׁוֹטֵף אֶת כּוֹתְרוֹת סֵדֶר חַיֵּינוּ

הַיּוֹם.

גַּם אָז הָיוּ שְׁנֵי בִּי.

בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶגִין

 אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם

לֹא חָשַׁב לִהְיוֹת חֲלוּפִי. 

לְכָל הַיּוֹתֵר – לְהַחֲלִיף אֶת הַשֵּׁנִי  :

פַּעַם בְּאַרְבַּע שָׁנִים.

וְהָיָה רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה בְּלִי שַׂר לְלִוּוּי

וְהַשְׂכָּלָה הָיְתָה חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת

וְלֹא מִן שַׁעַטְנֵז מְפֻצָּל

עִם מַיִם נִקְוִים, וְהַשֵּׁד יוֹדֵעַ מָה.

וְשַׂר תִּקְשֹׁרֶת לֹא הָיָה, לְכָל הַיּוֹתֵר:

שַׂר הַדֹּאַר שֶׁיִּדְאַג

שֶׁשָּׁנוֹת טוֹבוֹת תַּגַּעְנָה בַּזְּמַן

וְשָׂרָה לְעִנְיָנִים אַסְטְרָטֶגִיִּים?

הַגִּיעוּ בְּנַפְשְׁכֶם –

הַיֵּשׁ עוֹד מָקוֹם שֶׁל הֶבֶל וּבְלוּף –

לָגַעַת?