לי, לומר תודה, למרות שצרור מילים מפיך התרפרף, כמו יונים.
כל שעשיתי עבורך היה כלא נודע, מחשבותיך ככפויות-מגנט ברחו לשאר דברים שונים.
כוס-קפה עדיין לא הגשת לי, ידיד יקר, חבר, אולם המשכת לבקש טובות ללא קמצוץ בושה. כך התפקחתי, והבנתי שאתה רגיל, ולא אחר: נצלן, חמדן, ככל גברבר שחי ומאכיל אישה.