הריח שלך עוד באוויר,

מפוזר על הכריות בחדר.

אורות ראשונים שנדלקו בעיר,

קיוו שמעתה המצב ישתפר,

ויהיה בסדר.

נשיקות אין סופיות חדרו את המגן שנסדק,

התעופפו אל השמיים בשדה הפתוח.

ובחדר השקט, הגיטרה מעלה אבק,

ואקורד שזוכר נעלם כלא היה עם הרוח.

געגוע שלי, היכן אתה?

למה אתה לא חוזר?

ניסיתי כל תרופה אפשרית,

שום דבר אינו עוזר.

כי יצירה שלמה כמו שלנו,

גם זיכרון לא ישחזר.

הענקנו חיים לתמונה הממוסגרת,

בה אני מחייכת ואתה מאושר כל כך.

לו ידעתי, הייתי מבקשת עוד רגע קט לצדך,

להיות בטוחה ומאושרת,

להגשים יחד חלום שעם השנים נשכח.