נולד עם כישרון בפיו,

עם חוש הומור מוצלח,

וגם עם שכל לראשו,

תמיד הרגיש שייך.

 

בכל מקום זיהו אותו,

והוא הצחיק אותם,

עד שנמאס לראות אותו,

שנא אותו כולם.

 

כי לא רק משפטים פיזר,

כשכולם צחקו,

אך גם ביקורת הוא ביקר,

ואז הם רעדו.

 

ולא חרט אף פעם על כך,

כי הוא ידע בלב,

שבנאדם- נשאר אדם,

תמיד יהיה כואב.

והמושלם הוא לא קיים,

רק קצת באגדות,

שוטה הכפר הוא החכם-

כתוב בין השורות.

 

מי שחייו בזבז חינם,

באלימות ורוע,

יזכור הוא את שוטה הכפר,

שמת ללא מרגוע.

 

כי כל משפט הכריע שם,

ממול חצר המלך,

אך לא נשבר הוא לעולם,

המשיך הוא ללא הרף.

 

ביקר,ביקר, ולא הפסיק,

עד שנכרת ראשו,

כי מי אוהב לשמוע כלל

ביקורת על עצמו.

 

שתק הכפר,ציפור צייצה,

את מנגינות הלב,

הלך שוטה הכפר,הלך,

בכפר נשאר כואב.