גשם כבד מעלינו,

מפזר חול ואבק.

ולב שבור כמו שלנו,

מכסה עקבות,

כדי להישאר במשחק.

הוא נסחף בזרם השוצף,

במים הממהרים לכלוא -

את הכאב הישן, החוטף,

בסכר שנבנה,

בשבילך ובשבילו.

וביחד נתפלל לימים של קשת,

לשמיים מחייכים וצופים,

באהבה מתמששת.

כששני קולות מתאחים לאחד,

לאור זריחה מתחדשת.

בנהר פורה של משאלות,

כוכב נופל תר נפש עצובה.

כי אחרי שגשם נשטף,

עולות השאלות,

כמה עמוק קבורה התשובה?