כאוס האדירה מבלי אות העשן

דומיה כבלדה שאין לה קץ

רוצה וממאנת לפרוח לעיני כל

לבדה היא מוודה את עצם קיומה

רואה ואינה נראית

כאדוות לאחר סופת גלים

הסבה מבטה אל רחש המחוגים

כאומר  " ימים באים הם שיאמרו

הם שיוליכו אל שביל הזהב"

מסרבת להאמין ביונת השלום

בעולם של דבש, אמון שלוה ומלואו

מן העמק אל ההר ישנו נתיב מפותל

אשר מורה את הדרך לכל מבקש

דרכה תמצא אל תהום ללא מוצא

או כי כח ינתן לה להמשיך לעלות

 ושם בפסגת ההר הרוח תלטף את שיערה

רמז להגשמת חלום ישן

 

אבן פגשה בדרכה, יפה להפליא

רוצה בכל כוחה לפרקה ולאמצה

להשאירה שלמה ולהנות מצבעיה

לחדור לחדרה ולבנות מכוחות מופנמים

לחפש דומה לה ולישם רצונותיה

הייתכן שתמצא טובה ומרהיבה יותר

חומדת ומבקשת את הטוב בעיניה

בהשאירה אותה מאחור ללא מבט מופנה

חשה גאוה עצמית טפשית ומסופקת

נדמה היה שאין קשה יותר מלנטוש

לנטוש לאחר כל אותן שנים בהם -

בנינו את אותו הר אשר ליטף את שערה

צעד הבא באותו שביל מפותל, תפגוש עוד אדם מסויים ואחר

עוד שעל לקראת הלא נודע, תרמיל העבר הוא השביל המוביל