בניגון כנפיים שבורות

כמו לועג

תשוקתנו העירומה

חסרת האהבה

נושאים אנו אהבה ותשוקה

עוד מימי הקרה הגדולה

מעבר ללבבות חלף הקיץ

ואת שאלת,

איך מחזרים אחר האהבה"

ולא ידעתי

עוד שאלת,

היש חיים אחר האהבה"

ואני,

שאיני יודע אפילו אם

יש,

חיים אחר המוות

כיצד ומה אשיב?

הדרך אל האהבה חסרת חרות

אין מפה ל"אי המטמון"

אין זהב, לא נוגנים כלי מיתר

הכאב בוקע מכוכבים מאירים

ירח מלא

וניחוח הורד

אינני אלכימאי, אני פשוט אוהב

איני יודע להפוך כאב לאהבה

לא יודע נתיבות למקלט האכזבות

למות הגעגוע

להדסים ההולכים ומתים

נדרים ודמעות הם מתכון רע

אורגזמות אינן גשר לאהבה

לא תשובה למכתם אוהב

לצליל נשבר

לעולם, לעולם- לא יגיע

בבאר המשאלות חסר המים

הגבים יבשים

החומות הגבוהות סוגרות

נדמה, אנו סתם

עוברים כאן

אהבת אמת משתנה עם הזמן

פורחת עת עונותיה

זו הכוזבת, משולה לגן שותק

פרחים לא פורחים, ציפורים לא שרות

זוגות לא מהלכים יד ביד

לא מתעלסים על הדשא הרך

כמו אפילוג:

המאוורר המשיך וניגן ברשעות

כמו יודע הסוד

החלון  הגבוהה השקיף לכיכר הקטנה

בית קפה צנוע, חנות פרחים

פסל משורר אוהב,

מכוסה חריוני יונים

והיא, והוא

קפצו.

*...בין פואמה לירית לבלדה, נולד זה השיר

סרב לבקוע

למרות שידיי נגעו באש המילים- סירב

רק תגובתכם כאן, טובים ויקרים, ל"אין שיר" שכנעה

והנה- קם ונולד.- אולי

תודה