1.9.20
לעת זיקנה הרבה לבד
בסלון ביתו המיותם
ובחלל שנוצר
חושב מה ניתן במצב.
זה איש שדעתו לא עיקבית
בתחילה של מהומה מוחית
וכשבחיים מטרה לא נותרה
הוא מהרהר בכל יום ושעה
איך ניתן למלא ולרוקן את החלל-
איך ליעל ולשבור את המרחב
לפנות מחייו מעשים וחפצים- כמו
זיכרונות מספרים וקשר לרהיטים
אנשים וניירות ואלבומיי צילומים
והכורסאות הנפתחות ונסגרות עליו
למנוחה אחר עוגת קצפת נטולת דובדבן.