חץ אל תוך הלב,

פוגע בול במטרה.

היכן שכאב משתלב -

שקט הופך לסערה.

טיפות אדומות מרחפות,

אל עננים לבנים לבנים.

עיניים כמהות, מלטפות,

חולמות על פצעים ישנים.

והעולם נפתח ומתעורר,

כי אהבה גדולה בפתח,

בליבו של המשורר.

ידיו פרושות לרווחה,

ומבקשות להישאר.

והרגע המושלם לא רוצה להסתיים,

אחרי שנים עקרות, שוב הוא פורה.

קופידון השוטה ניצב מאחורי הגדר,

ואת החץ בלבו הוא מכוון ויורה.