וְכָאֵלּוּ הָיוּ הַיָּמִים

שֶׁבָּהֶם לָחַמְנוּ כְּסוּסֵי פֶּרֶא בֵּין יְגִיעַת צָהֳרַיִם

לְאַשְׁמֹרֶת בֹּקֶר. צְעִירִים. צְעִירִים מִכְּדֵי

לָשֵׂאת אֶת עֹל הַתְּבוּנָה

בֵּין סוֹפָן שֶׁל מִלְחָמוֹת לִתְחִלָּתָן , וְאֵגוֹ

מְפוֹצָץ וְשָׁדַיִךְ נִמְעָכִים עַל הַסָּדִין :

אֱלֹהִים יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה זֶה בָּא

וּלְאָן זֶה הוֹלֵךְ –

גַּם לֹא הַסּוֹפֵר שֶׁכָּתַב אֶת דִּבְרִי

יְמֵי מִלְחָמָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ שֶׁהֶחְזַקְתָּ בְּיָדֵךְ,

וַאֲנִי: רַב לִי עֵרֶךְ אַהֲבָה. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי,

וְאֶת אָמַרְתְּ שֶׁבַּדֶּרֶךְ אֶרְאֶה אֶת הָאַיָּלִים דּוֹהֲרִים בַּשָּׂדוֹת

חַפִּים מִכָּל חֵטְא.

"וְאָז תָּשׁוּב".

וכאלה היו הימים