פעם היו לי בראש

מיליוני דרקונים צבעוניים.

דרקוני השראה מדהימים,

נחמדים, מנומסים להפליא

כל-כך מנומסים שלא העזו

לירוק אש

ובגלל שנמנעו מלרוק אש

שכחו שהם יורקי אש

וכבר לא יורקים.

 

בכל רגע העניקו

השראה לאלף שירים

מטורפים כאלה,

משוגעים כאלה,

שירים נפלאים

בטירוף.

 

עד שיום אחד הגיעו

האנשים המרובעים.

הדרקונים לו יכלו להם

כל-כך סלדו מן הדברים המרובעים

של האנשים המרובעים

עד שנרתעו ונמנעו מלהופיע.

כל-כך נמנעו שכעת הם

בסכנת הכחדה.

 

ואני מתגעגעת למיליוני

הדרקונים הצבעוניים,

הנחמדים שחגו לי בראש.