לפעמים, איני יודע כיצד

אני מרגיש

שיבול רוחני שלי,מוריק

רוצה להתגשם

ביום צחיח

כשהאויר המאובן, מכל עבר

מפתח סדקים

כמו ענפי שלד

השיח

לפעמים אני מרגיש זאת

את

כי בא הזמן

להתעבר, ולהוליד שיר

חדש

ואז אני לוחץ את רצוני

השקוף

אל מנהרת אור

דפי קירותיה לבנים

והיא מכניסת אורחים

בתקווה לבוא אותיות

אל מילים

בידי בני ובנות שעשועי

מלאכים...

ואני מנסה אותיות למילים

ומילים למשפטים

ומשפטים לריקמה

חיה

עת יעבור בה  חוט השני

אדום מדם

ונולד...

ואז אני מבקש לנוח

ומתרצה

ללאות המתוקה

ובחיק נפשי

יצור קטן בא בבכי

נודף מתק חלבו

ומצפה עד כלות

לגדול

באהבתכם

אותו...