עַל שְׂפַת הַמַּחְשָׁבוֹת
מָצָאתִי גְּבוּל מְתַקְתַּק
אֲבָנִים מִשְׁתַּלְּבוֹת
בְּחַיִּים עֲזוּבִים

כָּל קֶרֶת וְקִרְיָה
הִיא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
מְיֻחֶדֶת בְּדַרְכָּהּ
לוֹעֶסֶת אֶת הַזְּמַן
כְּשֶׁאוֹן מְכוֹנִיּוֹת
וְגַם אֲנִי
מוֹצָא עִנְיָן בַּאֲוִירָה חָרְפִּית
לִשְׁטֹף גַּם אֶת תּוֹכִי