אמש נישאתי לנמלה

וכעת ביתי הוא חדר בקן של נמלים.

ואני טועה בין המחילות בדרך אל חדרי,

מבקרת אצל המלכה בחדר ההטלה.

לרוב אני מתחפרת בחדרי שבקן,

קופאת בתנועה עוברית,

עצלה.

הפועלות באות ומבקרות אצלי,

טרם נתקלו באדם

שמשתווה להן בגודלו.

הן אומרות: אז מה? עכשיו את נמלה.

אני מצטחקת: כן.

בכל זאת

מידי פעם

אני שבה אל

בית האבן שלי,

אל הולכי על שתיים

ופטפוטי הסרק שלהם,

מעשיהם התמוהים,

בכל זאת משפחה

אין בוחרים.