שירי אהבה לאור ירח,

וצחוק מתגלגל בין השדות.

הלב המתאחה כבר לא בורח,

מכל הנשמות האבודות.

כששנינו תחת השמיכה,

אנחנו מתגברים על החושך,

ועל המבוכה,

ומגלים את הסודות.

האור שבי זורח ודולק,

כששתי ידייך פרושות - לחבק,

והפחד העמוק ששכן בי,

דועך ומתרחק.

כי עדיף אהבה מאוחרת,

בלב שעד עתה העדיף להתחמק.

שירי אהבה בנפילת הכוכב,

ומנגינה נוגעת מבין הפרחים.

שתי עיניי נשואות לשמיים,

ומתמלאות חיוכים.

כששנינו אוחזים יד ביד,

השביל הבודד המתארך,

הופך לאחד,

בו אנו סוף סוף בטוחים.