כל חיי רציתי להיות

מרפאה במילים.

להניח רטיות לחות

על פצעיכם, המלאים

בדם קרוש שהתייבש.

בבושתי הרבה נמנעתי

ממילותיי, נכלמתי מלבי

ביקשתי לגעת, להקל

אך ללא הצלחה

מילותיכם הכואבות

נותרו מצלצלות בלבי.

הן מהדהדות את מאמרי פיכם,

מתכתבות עם הזיכרונות,

הצובעים בשחור ללא הרף

את ההווה הפלאי, הורוד

של חיי.