יום בלי שיר בתל אביב

לֹא צָלַח בְּיָדִי הַיּוֹם הַזֶּה. דַּוְקָא נִפְתַּח יָפֶה
בְּאִמּוּן אוֹפַנַּיִם בַּפַּארְק. דִּסְקַסְנוּ אַחַר כָּךְ
דִּבַּרְנוּ עַל כָּךְ שֶׁמִּפְלָגוֹת חֲדָשׁוֹת הֵן כְּמוֹ
בָּלוֹנִים שֶׁנִּשְׁלָחִים לָאֲוִיר. חֶלְקָם נֶעֱלָמִים
חֶלְקָם מִתְפּוֹצְצִים לְיַד שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל יְמֵי 
הֻלֶּדֶת בַּפַּארְק. בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת חָשַׁבְתִּי
עַל טָלְטָלוֹן הַנֶּכֶד הֲכִי קָטָן שֶׁלִּי וְהֶחְלַטְתִּי
שֶׁאֶת כֻּלָּם אֲנִי אוֹהֵב עַד הַשָּׁמַיִם,
אֲבָל בְטָלְטָלוֹן יֵשׁ אֶת הָעֵרֶךְ הַמּוּסָף
שֶׁאִתּוֹ אַחְלִיק כַּרְטִיס בְּכַלְבּוֹ הֲכִי מְפֹאָר
וּמִשָּׁם דִּוַּשְׁתִּי לְמַסְלוּל הָאוֹפַנַּיִם בְּבֶן יְהוּדָה
וְרָאִיתִי חֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת אוֹ לְהַשְׂכָּרָה
וְהִרְגַּשְׁתִּי כָּל כָּךְ זִיפְתּ וְהִמְשַׁכְתִּי לַיָּם
הָיָה חַם בַּחוּץ וְהָיָה קַר בְּמַיִם, וּכְשֶׁהָלַכְתִּי
עֲלֵיהֶם חַשְׁתִּי שֶׁאֲנִי  רוֹצֶה שֶׁיָּבוֹא הַקַּיֵּץ
שֶׁלְּאַחַר הֲקוֹרוֹנָה- שֶׁיָּבוֹא וְנִרְאֶה אֵיךְ יִהְיֶה
אוּלַי גַּם בְּלִי מַסֵּכוֹת כִּי אִם אֵינֶנִּי רוֹאֶה
הַבָּעוֹת- אֵינֶנִּי יָכוֹל לִכְתֹּב שִׁיר , לְכָל הַיּוֹתֵר
אוּכַל לְפַנְטֵז עַל אִשָּׁה בְּכֶרֶם רָחוֹק שֶׁעֲנָבֶיהָ
מֻפְשָׁלִים וְכַד מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וַאֲנִי סוֹחֵט
וְנִסְחַט , וְהַשִּׁיר נִגְמַר כְּמוֹ שֶׁנִּגְמַר.כָכָה זֶה-
מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ שִׁיר שִׁרְשׁוּר.לְהַמְתִּיק אֶת הַחֹרֶף הַמַּר.