השכמה בעיר זרה-לך לך

השכמה בעיר זרה-לך לך

"מרבדי הכלניות של ילדותי

הם עתה אורות ניאון

זרועים בבטון ומלט

וחלף  ניחוחות הנרקיסים הגאים

שדות של פיח ועשן פורחים

על כתפיי מועקת גולה

ארץ זרה

ובעיניי ,  הוד לא נשכח וחמדה

של שדות, שדות שבעמק, חרושים באהבה

ארצי הותירה בי בושם אהבתה

עתה אני עם פלגש נוכריה

אולי, יפה יותר ומזמינה

אך אני געגוע, לזו הראשונה

עם שחר, מדפי הספרים דיברו איתי עברית

כמו מלחשים, רומזים- לך לך

זו לא ארצך, לא, לא שלך

הבט מזרחה- זו  , התקווה.