החיים כמוזיאון

החיים כמוזיאון / עליזה ארמן זאבי

*********************************

נִשָּׁאֵב אל קרחת פנימיותינו,

נהלך בחיק שצף תחושות ורגשות,

משל, היינו מהלכים

בלב מוזיאון.

אמש חלף,

אַל נביע חרטה,

אל נחשוש מיום המחר.

החיים, זה עכשיו,

נִחְיֶה אותם בתאווה,

בנתחים גדולים,

נתבגר בשלווה.

לא נעצור, נשאל, נהסס,

נתייצב ללא מורא,

נעז, חדורי אמונה,

ננסה כול שלא ניסינו,

נפער אשנב.

החיים, זה הרגע,

נחווה אותם

בעוצמה.

כול הזכויות שמורות : © עליזה ארמן זאבי 

18.01.2021