וּמָה בְּעֶצֶם אֲנַחְנוּ

וּמָה בְּעֶצֶם אֲנַחְנוּ / יוּדִי מָרְטוֹן

דַּוְוקָא עַכְשָׁיו שֶׁנִּרְגַּעְתִּי
וְרָאִיתִי כִּמְעַט טוֹב,
וְהָאוֹר שָׁם בַּקָּצֶה הָיָה כְּבָר בָּהִיר וְסוֹפִי.
נוֹדַע לִי,
שֶׁהַהֶמְשֵׁךְ יָבוֹא.

זְרוֹעִי עֲדַיִין כּוֹאֶבֶת
עֲשָׂרָה יָמִים אַחֲרֵי,
וְהַתִּקְוָוה שֶׁלִּי דּוֹעֶכֶת
מֵעֶצֶם הַמַּחֲזֶה.

וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁטּוֹב לִי, כִּי הֲרֵי הוּא מַצְלִיחַ
יוֹתֵר מִכֻּלָּם,
וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁהַגִּיחוּךְ שֶׁלָּנוּ
כְּבָר מִזְּמַן נֶעֱלַם.

תַּחֲזִיקוּ אוֹתִי, אֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל
לַחֲווֹת בְּגִידוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁל אֲנָשִׁים קְטַנִּים
שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם
מֻותָּרִים לַכֹּל.

וַאֲנַחְנוּ חֲסוּמִים, כִּי אֲנַחְנוּ
פָּשׁוּט לְדַאֲבוֹנִי,
שְׁפוּטִים לֹא מִיּוֹם הָאֶתְמוֹל
אֶלָּא כְּדֶרֶךְ חַיִּים שֶׁל הַיּוֹם יוֹם.