את ... ואתה

את לי...אתה לי...

 אהובה , את לי   סרנדה המתנגנת  בראש ועד הלב מגיעה
אתה לי דינדון  פעמונים הקורא לאור.
את נגינת כינור החודרת   לנשמה.
ואתה אהובי פכפוך מים זכים הנובע ממעין מים חיים,
כול השותה מהם מרגיש מרחף כעננים.
את  קברניט חיי המשיט ספינתי לחוף מבטחים.
ואתה, איש יקר,  האביר   המגן עלי מפני הקורה ביקום.
ואת חמדתי כשושנה הפותחת עלעליה  עם שחר,

 פורחת במלוא הדרה ומפיצה ריח ניחוח בגינה.
אתה כנשר בשמיים ,חזק מגביה עוף  ו שומר עלי מעל
ואת היא ציפור הנפש שלי,  בלעדיך חיי היו ללא מנגינה .
ככה המשיכו היא והוא לשורר מילות  אהבה  
על ספסל בשדרה מתחת לפנס בודד שהאיר את החשיכה.