השמש מבטת מבין הצוקים

עם השחר סוסים דוהרים, שועטים

ואת חרש קרבה אל חלונך

מביטה סביב, תרה אחר אהובך

 

הרדופים בלובן פורחים על ההרים

ואהובך - עם בוקר חרש, על סוסו דהר

ועד ערב נשימתך נעצרת -

הוא איננו, הוא עוד לא חזר...

וערגה בליבך...

 

השמש נסתרת בין הצוקים

אל קינה גם האיה כבר חזרה

ואהובך - היכן הוא? מה עלה בגורלו?

שבויה בעצבותך, בדאגה

 

אהוב ליבך יצא עם שחר

אולי מצא לו אחרת

אולי מת בדרכים

ותקוותך לא תמה, עוד בוערת

כל בוקר ברינה קרבה אל חלונך

כל ערב בייאוש מגיפה התריסים