כאב באקורד מינור

הוא רוקד על צלקות גופך כל הלילה,

את פורטת כאב לאור החושך,

מוכרת לעצמך שקרים קטנים

והם נערמים, הם יוצרים לך חופש מדומה.

את פתאום מחייכת,

כשהכאב מלווה באקורד מינור

השמיים לפתע מתכסים בכוכבים.

אבל הם רק בשמיים,

כל אבק האור שנשפך- עוד מעט יתנקה,

ורק החושך יאיר בך

ויאיר לך את המציאות.

גיטרה מציירת בצבעי מים,

נוזלת מבין השוליים

על מיתרי עצבי.

משהו מוחזק אצלי בפנים,

מאיים להתפוצץ,

משהו בועט וצועק,

משהו,

שנקרא כאב.